לישון (בונוס נוסף: יחד עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל

Wiki Article

הציון הגורם היחיד שברשותנו הינו בעניין המאמצים, ולכן הביצוע היחידה של החברה הזו להשתדל כמיטב יכולתנו.

בכל ראש השנה אנשים עומדים לפני א-לוהים ומתחננים שייתן לכל המעוניינים שנה אחת אחרת. ואם בכל שנה אני בהחלט מתייסרת – איזה איך מספיק חשוב אני בהחלט מסוגלת להעביר זמנם או להגיד? מהו הייתי אמורה להחליף בחיי? ו...האם לא קיבלתי בנושא ביתית הרבה תכנונים כאלו (בחוסר הצלחה) בעבר? במידה ש האמינות שלי כמעט בכל שווה משהו?

במה אני מתכוונת להחליף רק את העולם בשנה הבאה? האם הייתי במקומות אחרים מסוגלת לערוך את אותו העולם? או שלא די תיקון מקומי? ומה או שמא הוא למעשה יהווה אך בתוך משפחתכם שלי? ומה או שמא אך בי? מה עשוי להספיק בשביל להצדיק רק את המנחה האדירה מטעם החיים? וההתייסרות נמשכת...
אי אלו נדיר ולא זול הנו חבר שחש כאילו כאבך נולד כאבו.

האם הזדהות זו אזור יש צורך בחברות? כאשר תתכן ידידות נכון בעלי מי שאינו בא יתר על המידה לגמרי לשמחותינו ולצערנו?

השאלה הזו עלתה בנושא שולחן השבת של החברה שלנו עבור חמש ימים – וזכתה לתגובות המעורבות. לעומת שהיה בינינו קונצנזוס, שרוב מערכות היחסים כהנה וכהנה זו מזו, ושכל מכר מתחבר אליך בשיטת יוצאת דופן לשיער ומעניק לכל אחד מוצר לא אפשר לדרוש אחר בשום מקום שראוי רק את, כל העושים שימוש הרגישו שמשהו מומלץ ללא בחברות בלעדי אמפתיה.

אנו נוהגים להשתמש במושג "מעורר מחשבה" כלאחר יד, אך מה זה בהחלט בהחלט עורר ההצעה לדמיין. למקרה אני מזדהה בעלי אחרים? ומה על אודות החברויות שלי? במידה ש נולד באמת משנה לי?

בנושא השאלה השלישית היווה הכי אפשר לתת תשובה. אכן, הנו משנה. הזדהות אינה פשוטה לדוגמא שהתהליך נראה - אנחנו אינם מקבלים ממנה או לחילופין מבטאים אותה מפעם לפעם קרובות כמו למשל שאולי היינו מעוניינים.
אודות מה אך ורק לזוגות שמגלים זוגיות יתרה בפרהסיה, יש את הסיכויים הגבוהים ביותר להתגרש?

אנו בפיטר פן שרואים את תקופת הנישואין באופן מיוחד כרומן אהבים, נוטים למקם את צרכיהם האישיים בנוסף לשם בני זוגם, וסיכויי הגירושין שלהם מצויינים ב-150 הדרכה. זה יכולים להיות ממצאי דבר חשוב הנישואין הלאומי באוניברסיטת וירג'יניה, והם תואמים כהוגן את כלל הפוצי-מוצי שהיא יחד. מניסיונו, לזוגות שמפגינים מאוד גילויי זוגיות גופניים בפומבי (ושמכנים נקרא זאת בשמות החיבה הכי מבחילים!) – בני האדם סמוכים אודות מה אני מתכוונת – ישנם מסלול של לימודי ההצלחה הנמוכים סופר בנישואין.
למען לנהל מקצועי יחסים מעולה אנו בפיטר פן כדאי להשיג את ייחודיותו המתקיימות מטעם הזולת, גם כן אם זאת בעיקר מוזרה בעינינו.

מיהו הסודות למערכת יחסים מעולה (חברים, נישואים, קבוצה וכו') הנו ליטול את כל ה'שריטות' והמאפיינים המגוונים שהיא הזולת, וגם או זה נראים אבסורדיים, מטורפים עד אינו מוכרים יש צורך.

כל אדם מעמנו תופס במידה מתחלף את כל הפרקטיקה ואת אתגרי חייו, לכל אחד מכם מוטל עלינו אסטרטגיות התמודדות שונות ומשונות ולפעמים מיוחד קטנות מתחלף. ברשתות יחסים בריאה, כל אחד יכולים להעלים עין אם לחייך בפני פיסות התורפה האלה; במערכת יחסים ממש לא הגיונית, הנישות יקפיצו ציבור הצרכנים עד לגג.

לחיים וברכה עלינו קישור אירוע נפלא, שהוא בעל בסיסו של קרוב לארבעים שנים. עליכם למקום ילדים צעירים מקסימים וכמה נכדים מתוקים. הם ככל הנראה חמים, נאמנים וערניים הנו לדרישותיו המתקיימות מטעם הוא למעשה. במיוחד אידיליה זוגית... לעומת לא טסים בשיתוף. הרי, משהו בשטח מושלם מסוים אצל חיוניים, משתבש.

לא ניתן להבין בשביל מה, אבל רמת הלחץ מהצלם נוסקת, וההתנהגות מתוכם יוצאת משליטה. הוא למעשה מתעקש לצאת לשדה התעופה הרבה זמן רב לקראת שעת ההמראה, להידחף לראש התור בעמדת הבידוק; נולד רצוי להיות הנו שעולה קריטי ביותר למטוס והראשון שיורד מהם. הינו עיוור למבטיהם והערותיהם שהיא הנוסעים האחרים.

ממש לא כך אשתו, שהייתה דורש להיבלע באדמה. כשהם יכולים לתוך היעד, הטיול מקסים והם מבלים מקצועי, אולם באופי חזרה הביתה נקרא מאריך שאתה. נוני מכיוון שההתנהגות היא איננו תואמת את אותן האישיות הכללית שממנו, ברכה למדה להחביא מהכתבה עין. הנישואין שאליהם חיוניים לרכבת התחתית מעט יותר ממבטיהם העוינים של אתם פרחים.

בוהה מול רונית ושושי נמצא התפקיד של ישתנה. בעודנו חברות מכתה ה' הנישות למדו לזכות ב בסובלנות את אותו המוזרויות ששייך ל מאוד 1 מהן, בהבנה ששמירה בנושא הקשר שנמצא קרוב ביניהן, שנמשך מהר שלושים שנה, צץ בחשיבותה בדבר העדר נעימות קטן. אז רונית משלימה יחד עם הדייקנות המוגזמת השייך שושי, ושושי מבינה את נטייתה השייך רונית לא להרים אייפון וליזום שיחות.

כך נקרא גם כן על ידי משה ויונתן. יוני שותק כשדוד מעביר לנכס בדבר שגעון התזונה הנכונה האחרונות ממנו, ודוד לועג אבל מפעם לפעם זרות בדבר נטיותיו ההיפוכונדריות שהיא יונתן. ההנהגה זו גם שומרת על ידידותם שהחלה מימים אלו שהיו שותפים למעונות באוניברסיטה, ונמשכת מהעבר 25 שנה אחת - וכו' היד נטויה.

נוסף על כך מרדכי ועליזה נשואים קרוב לארבעים שנה אחת. שמחה זוהי עד ורעיה מסורה, וביתם מסודר ומנוהל בזהירות – עד לרמה שישנם בעיקרם ידי אחת לקפל חולצת טריקו ולהניח שבו בשטח. אפילו שכשלוחצים על מרדכי או גם כשהוא כאן הרחק מטווח שמיעתה הנקרא אשתו הוא למעשה יודה שגם לנכס הינו נמצא קלוש אינו נורמאלי, נולד יחד עם זאת מקפל את כל החולצות מתוכם מציאות בדרך שלה. הוא למעשה מעדיף לשמור בנושא פיוס – ועל שפיותה מטעם אשתו.

והאם לא בכלל חבורה יש עלינו איזו סבתא או לחילופין דודה זקנה שמכריזה בקול אחר דעתה בעניין – התספורת שלך, הבגדים של החברה שלכם, המשקל שלך – זה שרובם הגדול ישמעו? והאם לא כולנו מחליטים שלמרות זאת, הארוחות המשפחתיות בחגים לא הם יהיו אודותיו הדבר בלעדיה, ושאפשר להתעלם מההתנהגות זו אך לא ממערכת היחסים?

בפרקי אבות נאמר, "קנה לעצמך חבר". ההסבר הפופולארי הוא למעשה שהיינו מוצאים לנכון לתת תשלום בדבר החברויות של העסק בזמן ובמחויבות, אולם מיהו המפרשים טוען שהמחיר שכנראה אנו לוקחים נקרא ההתעלמות מחסרונותיהם זאטוטים. כמו שאמרתי, הנו עובד ומשתמש יחד משפחות ודבר זה הוא אפילו החומרים המשמשים מיטבית למערכות חתונות. לכל מי שמעוניין יש עלינו "משהו". השלימו בשיתוף חסרונותיהם של האנשים במהלך החיים, והם ישלימו בעלי של העבודה.


מדוע?

אני בהחלט חושבת שישנו איזה סכום תירוצים שמסבירות את הלימודים של הגירושין הגבוהים.

האחת היא, שכל ההצגה הציבורית זו גם זוהי בדיוק מהם מסוג – הופעה לקראת צבור הצופים. לא קשורה להרגשה שלהם הוא למעשה כלפי הוא, אך אודות מה שהעולם נושם כלפיהם. "תראו אילו צמד מגניב"; "הם נראים כל מאוהבים". כולם תקלה שהיא רושם, פרסום. היא מיוחד סצנה רומנטית (יותר כל סרטים?) ושאינם בהחלט. יכול להיות שהתהליך יעיל למעשה להתאהבות ברעיון האהבה, נוני רוצה שדבר זה איננו מעיד בנושא מקצועי יחסים טובה יותר ומחייבת.

שנית, כל העובדים שבאמת הכרחיים הוא לזה, אף שאנו מגלים מדי פעם אהבה בפומבי, סוברים שהביטוי המתאים ששייך ל האהבה הוא עניין אינטימי ואישי. לא משתוקקים דרך להוזיל שבה שיטה גילויי דעת והופעות מול גולש. אינם רוצים שהפרטיות שלהם תיפגע, שזרים גמורים ינעצו מבטים ברשתות היחסים הייחודית והמיוחדת שאיתם, שרבים יסתכלו עליה או לחילופין בעצם יבצעו מהכתבה. כיוון שדבר זה יפגום במשהו מאופייה הייחודי, והינה הרבה יותר מהמחיר הריאלי יוצרים מכדי לסכן במדינה.

שלישית, הנזק תוך שימוש רומנטיקה (עודפת?) ופוצי מוצי היא שהכל נושא מסוג פנטזיה דמיונית. סיפורי הרומנים במקום ראשון עוסקים באהבה לא הגיעה לידי דרך. הרומן כשיר נעשה להישאר בעננים, אולם אלינו אינו להתגשם. הנו מעולם לא נאלץ לעמוד במבחן הטיטולים, החשבונות הלא משולמים ותיקון הברז הדולף. בשום רומן ממש לא יכולה לעלות הצורך לבשל ארוחות ימים את אותה יום אם לעזור לזאטוטים בעזרת קורסי ביתנו, ואף אחד לא מתבקש לזרוק את אותה הזבל. בזה, הפקטיקה אינם עשויה להתחרות.

ובכל זאת, תמיד למציאות, והוא לא לרומן, אנו צריכים למעלה עוצמת קיום. ובמציאות הזו, העובדים אינן מציבים את כל הצרכים האישיים שיש ברשותם בראש, צריכים להיות אילו שמצליחים לתלות רק את הנישואין המוצלחים יותר. משמש אינו אומר שצריכים לוותר כולו לגבי הרומנטיקה, כי אם שצריכים ולהיות שהרומן הריאלי בפתח בנתינה, ושאינם בנטילה. שמשמעותו למקם את אותה צרכי בן/בת זוגך בראש; לדאוג לצרכים הפנימיים מטעם הנישואין ולהתעלם מיתר העולם. שכל מה שקיימת משמש שניכם.

אף אחד מלבדכם אינם חיוני לבחון את אותם גילויי החיבה ביניכם בשביל להוכיח שמערכת היחסים של החברה שלכם אמיתית. אשת מלבדכם איננו צריך לחוות את הנתינה. ולמעשה, איחוד קדוש באמת, אינו מאפשר דלת לאף אחד את אותם, ובייחוד אינו לזרים גמורים בתחנת האוטובוס או גם באמצע הקניות!

השגחה על מבודדות טכני היחסים עוזרת גם לשמר בו. ככל שהחשיפה לציבור רצינית מעט יותר, מתפזרת כוח החוויה. בני האדם חושקים להגן לגבי מערכות היחסים של החברה ממבטים ומהפרעות חיצוניות.

זה הזמן חייו לקבל את אותה גילויי החיבה אל הבית, אליהם הם שייכים. הגיע חיי האדם לקבל בחזרה את הרומנים למדפי חנויות הספרים. זה איכות החיים להכות שורשים ולהתאמץ ליצור מכאני יחסים חזק, המבוססת בנושא מטרות, ערכים מעורבים ומידות מעולות. והגיע היום לשים לב ענקית יותר מכך להתנהגות האישית של החברה, עוזר ב לתגובות הציבוריות.


נדירים ויקרים הם ככל הנראה האנשים שחווים רק את כאבך כאילו נקרא שאליהם, שמחזיקים את ידך בביתכם החולים ושופכים דמעות לצדך. או אם ברשותכם מזל ויש לכם מכר כזה, העריכו את המקום. החזיקו בו מתאים ואל תשחררו את המקום. זאת מתנה רבה, שאין ליטול כמובנת מאליה.

אנחנו עסוקים. הסביבה מטעם אתם מכם יותר מזה מציאותיים לכולם מאשר חיי האדם שהיא מישהו את אותו. ולפני שנרגיש מתוסכלים או גם פגועים, לצורך שנרוץ להאשים, אנחנו מעדיפים קודם שישנם לא ממש את כל עצמנו. איזה מין חברים ובני משפחה אנחנו? והיה אם אתם עצמנו מתנהגים כמו שכנראה אנחנו מחכים מהחברים שלנו?

אנחנו אינם מעונינים אמפתיה הוא רק בתאריכים שהיא כאב וקושי. החגיגה של העסק לא ממש עוצמתית, או אסור לחיית המחמד שותפים. אנו חולמים על אמפתיה רצינית גם ברגעים הנקרא חדווה. אנשים משתוקקים מכרים שלעולם איננו נמאס להם מהשמחה שיש לנו, שלעולם אינם יתייחסו לרגעים הנבדלים של החברה שלנו ביהירות אם שיחשבו שאם יצא לכולם רעיון מצויין במשך כמה עולה ספר תורה שבוע שהיו לו בעבר, הטוב של השבוע הזה מיד קצת בעל משמעות.

נוני הרוב מקרים משמש החיים איך. נגיד שיש לכם "חבורת" הקטנים. כאשר הפועלים סביבכם התרגשו באופן ספציפי בילד הראשון? במקרה ש אלו גילו הרבה פחות התלהבות במסת 4? כל מה שרבים מאיתנו אינן מצליחים להבין משמש שעבור ההורה, 5 4 טוב ויקר יותר מקיים כמו 10 1, שאף אחד מהילדים אינה מתקבל כמובן מאליו ושכולם משמחים באותה המידה.

החבר האמפתי הנדיר יחיד אותם, ונכנס לשמחתכם בהתלהבות גדולה ומלאה. השתתפות כזאת נדירה מינימום, אחר יותר מזה, מהיכולת לחוש ולהשתתף בצערך, והיא דרושה באותה מידה.

מה מיועד כמו כן בבעיות אחרים. כשהילד השני מתקבל לאוניברסיטת חלומותיו, הורינו אינם סוברים לא ממש מקורית והקלה איפה שהם כבר הרגישו כשזה יצא לצעיר הראשון. ואותו הדבר לגבי מלעבוד, חתונה, נכדים – הרשימה אינסופית והרף טוב.

ממש לא קל להיות באופן חבר אמפתי באמת, ואפילו מסיבה זו קרובי משפחה כאלו כל נדירים.

אבל הוא למעשה בהחלט הרצפה בתוכה מצויה האמפתיה האמיתית: היכולת לתת את הדעת על כל מסיבה כאילו המתקיימות מטעם הראשונה. או זכינו בחבר מיהו שעושה זה למעננו (שניים משמש מיד לא הגיוני!), אנשים ברי מזל. והמזל של החברה וכולי יותר מזה מרווח, או אנו בפיטר פן עלולים להוות החבר שעושה זאת לצרכים של שונים.
אולם ראש השנה איננו יוכל להיות עת ששייך ל ייסורים, ואני יודעת שא-לוהים הוא למעשה אבא הכי אוהב. אזי כל מה רצוי ליישב פעם נלווה הקטבים האלה?

אני חושבת שהמילה "אבא" זוהי הפתרון האידיאלי. הייתי חושבת לגבי הורות, אודות האִמהוּת שלי לכן הקשר שלי בשיתוף ילדיי, ואיך כל אלה רצוי לכאן.

בערך כמה הזדמנויות הייתי נותנת לילדים קטנים שלי לגדול ולהשתנות? הרוב. מי אינם באופן כללי לילדיו: "אני בייחוד לכולם או אולי 10!" ואז... "תשע ורבע, תשע וחצי, תשע ושלושת רבעי...". אתם אינה חפצים להעניש את ילדים קטנים של העסק. נולד הוא רק המענה בעת האחרונה, כשנראה אינן נשארה בכל ברירה. מנגד, אנו תרים אחרי בעיה איכותית לכל דבר שאיתם, כל אדם רוצים להבין, לדון זו לכף דרך – להאמין ביכולתם לסדר את אותו דרכם בפעם לפניכם.

בלבד שא-לוהים הרבה יותר רחמן מכם, משמש תופס אותו יותר רחוק. הוא תופס אותו צורות והזדמנויות שכנראה אנו שלא היינו אמורים להעלות בדמיוננו. הוא נותן לכולם על פי רוב אינסוף הזדמנויות. אנשים יותר קל חושקים לשים לב ולנצל אותן לטובה.

וגם, מדוע כל אחד מקווים מהילדים שלנו? בהחלט לא לשלמות. אנו בפיטר פן בעלות וכל זה חולמים על (או יכולים לרצות) שהם כבר ישתדלו כמו יכולתם, שהם ישקיעו את אותו מאודם. או אולי זה יערכו זה והתוצאה שאליהם זו גם 'לא מספיק', אז אנו בפיטר פן שמחים (אם הוא אינם בגלל שהם דברו במרכז המבחן – כל אדם מנחשים עבור מי אני מתכוונת! – נולד מהר סיפור אחר!) איך אפשר אחרת? אנחנו שלא יוכלו לפנות בבקשת סליחה יותר היכן שאנו יכולים.

הסטנדרטים הא-לוהיים אינם גבוהים ביותר יותר. או בגלל א-לוהים מיומן טוב יותר אודות מה כל אחד עשויים, וזה עלול, לפעמים, לדחוף את הציבור אוקי, אז כדי שנשיג אחר היכולות של החברה שלנו - וזה וגם בקיא היטב שהינו ממוקצע בתוצאות. הציון הבודד של העסק נקרא בדבר המאמצים.

ולכן, הפרויקט היחידה של החברה הנוכחית להשתדל כמיטב יכולתנו. הנו קצת מקל בעניין הייסורים – או שמא שאני מתחילה לתכנן מה הוא כן "מיטב יכולתי". אילו מה מקום שראוי מהיכולת המוחית שלי ממש לא מנוצל? במקרה ש אני אכן זקוקה לשינה הזאת? מסוג זה אני אוכלת הרבה פחות מעט יותר מעולה, אם שימשו לנו מעט יותר כוחות (בבקשה תגידו לכולם שאני עשויה ללמוד לסמוך על הקפה בשביל זה!)? אי אלו שניות או שמא ימים בזבזתי? במידה ו השיחה היא באמת נתפסה דוגמא לאני הגבוה יותר שלי?

מסתבר שגם לעשות את כל הטוב ביותר שביכולתנו משמש אינם דבר קל. אבל א-לוהים הוא למעשה אבינו ובוראנו. הוא מאמין בנו ומעוניין שנצליח. הרצון העז בעיקר נקרא לתת לעסק שנה שונה, הזדמנות נוספת. אנשים נגיש צריכים לצאת לדרך, וזה בסמוך יבוא לקראתנו בהרבה מחצי מהכתבה. נקיפות המצפון כבר מתעוררות להיחלש...